טיולי שכונת עוני במומבאי דראווי: אפשרויות ומדוע ללכת על אחד

סקירה כללית של טיולי עוני דראווי

תיירות עוני מציצנית? מתבוננים על האומללות של המוחלשים? אם זה הרעיון שלך לסיור שכונות עוני בדרווי, אז אתה טועה קשות. סיורים בדהרווי במומבאי, שכונת העוני הגדולה באסיה, גדלו בפופולריות בשנים האחרונות - אבל מסיבה טובה מאוד. סיורים אלה שואפים להפיג כל רעיון שיש לאנשים לגבי Dharavi שהוא מקום של אומללות, והם למעשה מעוררי השראה. הם מראים מה אנשים מסוגלים להשיג למרות תנאים קשים. מה גם שרוב הסיורים מועברים על ידי תושבי דראווי בעצמם.

כְּמוֹהיו הטיולים והנסיעות המקומייםציינו באתר שלהם:

"אם מבקרים מצפים לעוני קיצוני וייאוש המבוססים על תיאורי סרטים, הם יתאכזבו. למעשה הסיור הזה שובר באופן אקטיבי תיאורים סטריאוטיפיים של שכונות עוני".

במקום תיירות עוני, נכון יותר לחשוב על טיולי דראווי כעל תיירות קהילתית.

אפשרויות עבור סיורי דראווי

כיום תמצאו חברות טיולים רבות במומבאי המציעות סיורי שכונות עוני בדרווי. אלה מומלצים:

• טיולי ריאליטי ונסיעות- נוסדה בשנת 2005 כדי לספק סיורי הליכה חינוכיים בדהרווי. 80% מהרווחים של החברה לאחר מס הולכים ל-NGO שלה, Reality Gives, שמפעילה תוכניות חינוך איכותיות בדרווי לתושבים.
• להיות הטיולים והנסיעות המקומיים- שהוקמה על ידי תושבי דראווי, חברה זו פועלת כדי לתמוך בסטודנטים מקומיים ללמוד במשרה מלאה על ידי הכשרתם והעסקתם כמדריכי טיולים. זה נותן להם הכנסה למימון השכלתם ומחזק את הביטחון שלהם בכך שהוא מאפשר להם לפגוש אנשים מכל רחבי העולם.
• סיורי שכונת עוני דראווי של מוחמד- מוחמד סאדיק, מקומי צעיר נלהב ויוזם מדראווי, הקים את Inside Mumbai Tours לאחר שעבד בעבר במוקד טלפוני ולמד אנגלית. הוא הצליח לממן את השכלתו מכספי סיורי דראווי המותאמים לתחומי העניין האישיים ומובלים על ידו באופן אישי.

מה מציעים סיורי Dharavi

• טיולי ריאליטי ונסיעות- טיולי הליכה של שעתיים וחצי בדהרווי מכסים את אזור המיחזור, ביקור על הגג לנוף פנטסטי, ביקור במרכז קהילתי הממומן מרווחי החברה,פאפדאםעשייה, ומושבת הקדרים. הסיורים יוצאים פעמיים ביום, בשעות קבועות בבוקר ואחר הצהריים, ועולים 900 רופי לאדם. אפשר לאכול ארוחת צהריים בבית משפחת דראווי לאחר סיור הבוקר (עלות 1,500 רופי לאדם כולל הסיור). ניתן לשלב סיורים גם עם סיורים במומבאי. מידע נוסף.
• היו הטיולים והנסיעות המקומיים- סיורי הליכה של שעה או שעתיים בדהרווי מקיפים את אזורי התעשייה, אזורי המגורים, בתי הספר המקומיים ומושבת החרס. מוצעים שני זמני יציאה יומיים, בבוקר ואחר הצהריים. אפשר לצאת לסיור הקצר של שעה בכל שעה בין 9 בבוקר ל-17:00מידע נוסף.Be the Local Tours ו-Travel הוסיפו גם אפשרות לסיור אוכל בדרווי, למי שרוצה לבשל ולאכול ארוחה בבית מקומי. העלות היא 2,000 רופי לאדם.
• סיורי שכונת העוני של מוחמד של מוחמד- האופציה האישית ביותר, טיולי הליכה של שעתיים וחצי בדהרווי לחקור את הסמטאות האחוריות ואת צירי התנועה הראשיים של דראווי כדי לראות עסקים קטנים, מפעלים ובתי מלאכה. עצירה בבית קפה מקומי אטמוספרי לנשנוש כלולה. זמני היציאה גמישים והעלות היא 600 רופי לאדם. אסור לצלם אבל מוחמד כן עורך סיור צילום מיוחד בשכונת העוני של דראווי. אפשר גם לאכול ארוחה עם משפחתו או אפילו להישאר איתם לילה לחוויה מעוררת תובנות באמת. צרו קשר עם מוחמד עם הדרישות הספציפיות שלכם והוא ידאג לכל הסידורים.מידע נוסף.

לא משנה באיזה סיור תבחרו לקחת, הקפידו להביא כסף עבורוקניות! ניתן לרכוש בדי טקסטיל, מוצרי עור ופריטים אחרים מיצרני Dharavi בקנה מידה קטן במחירים מעולים.

מבט פנימה Dharavi: הניסיון שלי

"ברוכים הבאים לדהרווי!" לקוח קרא אלינו מה-לא תה ולא, כשיצאנו מהמדרגות בתחנת הרכבת מחים מערב. זה עתה נכנסתי למה שמתויג לעתים קרובות כשכונת העוני הגדולה ביותר באסיה. כן, שכונת העוני הזו, שזכתה לתהילה בסרטSlumdog מיליונרוהכעיס אינדיאנים רבים על תיאור העוני. הסרט כונה כדוגמה ל"פורנו עוני", כזה שמעודד מציצנות מערבית סוטה ומקדם תיירות שכונת עוניהִתנַדְבוּת.

והנה, עמדתי לצאת לשעתיים "סיור שכונות עוני" בדהרווי. אבל, אם אתה חושב שהתמכרתי לכל סוג של מציצנות עוני, תחשוב שוב.

"אתה גר במומבאי אבל אף פעם לא היית בדהרווי?", המדריך שלי, סלמאן, היה בהלם ובכלל לא התרשם כשגילה. "אף פעם לא הייתה לי באמת סיבה לבקר," ניסיתי להגן על עצמי. בכל זאת לא היה לו שום דבר מזה. "חשוב לכולם לבוא לדהרווי ולראות איך זה מתפקד, לראות את התעשייה מתרחשת כאן. זה לא מקום שבו אנשים עניים נמצאים בדיכאון. תסתכל מסביב. אתה רואה קבצנים?", הוא הפציר בי.

אכן, לא יכולתי. מה שיכולתי לראות זה ילדים צוחקים שרצים בנתיבים ומשחקים קריקט, ואנשים שעבדו בחריצות בכל סוגי התעשיות בקנה מידה קטן.

הכלכלה המדהימה של דראווי

כדי להפריך עוד יותר כל רעיון של אנשים מוכי עוני האומללים במצוקה, החל סלמאן לצטט בפניי מספרים מדהימים. בדהרווי יש בסך הכל 4,902 יחידות ייצור שמכניסות הכנסה שנתית של כמיליארד דולר. הם מחולקים ל:

• 1039 טקסטיל
• 932 קדרים
• עור 567
• 498 רקמה
• 722 מיחזור
• 111 מסעדות
• אלפי בוטיקים.

"לדראווי יש כל כך הרבה תעשיות מומחים בגלל האנשים שעוברים לכאן מאזורים שונים בהודו, והם מביאים איתם את הכישורים שלהם", הודיע ​​לי סלמאן.

זה לא שווה כלום שכנראה יש פחות מ-10% אבטלה בדהרווי.

סלמאן, ששמו הוא בעצם סלמאן חאן (כן, זהה לשחקן בוליווד, שבאופן לא מפתיע הוא מאוד פופולרי בביתו של סלמאן), הוא מקומי גאה של דראווי. סבו וסבתו היגרו למומבאי והוא חי בדהרווי כל חייו. אולי לא מה שהיית מצפה, הוא מדבר אנגלית ללא רבב ולומד מדעים בקולג'. הוא גם מועסק כמדריך טיולים של דראווי על ידי Be The Local Tours and Travel.

פיתוח מחדש של דראווי

תוך כדי הליכה, סלמאן המשיך להסביר את חשיבותו של דראווי בהקשר של מומבאי. "עכשיו כולם מתעניינים בתשתיות ובמתקנים של דראווי. זה מקושר היטב גם על ידי תחנת הרכבת מאחים ווסט וגם על ידי הכביש המהיר המזרחי. הממשלה רוצה לפתח מחדש את האזור ולבנות דירות גבוהות, והם יעבירו את התושבים לתוך הדירות האלה".

בלי להבין את דראווי, אתה יכול בקלות לטעות בזה כדבר טוב. הרי התושבים יקבלו דירות חינם במסגרת העסקה. עם זאת, כפי שסלמאן גילה לי, האמת הרבה יותר מסובכת. "לתושבים יש קשר רגשי אליהםצוהלת. בנוסף, הממשלה הולכת לתת לכולם דירות של 225-275 מ"ר, ללא קשר לכמה שטח כבר יש להם. כמו כן, זכאים לקבל דירה רק אנשים שהתגוררו בדהרווי מלפני שנת 2000".

לאחר מכן, יש את הסוגיה המטרידה מה יקרה לתעשיות בקנה מידה קטן, שייאלצו להזיז מהאזור. "יהיה קשה לתושבים להצטרך לנסוע למקומות עבודה מרוחקים, שהועברו", קונן סלמאן.

תעשיית המיחזור המדהימה של Dharavi

החלק הראשון של הסיור בדרווי לקח אותנו דרך כמה מהסדנאות בתעשייה בקנה מידה קטן. היה מרתק לראות איך הם פעלו. סלמן הסביר את תהליך מיחזור הפלסטיק, בזמן שצפינו בעבודה המתמשכת.

"תחילה מקבצים את הפלסטיק למיחזור לפי צבע ואיכות. לאחר מכן מרסקים אותם ועושים אותם לחתיכות קטנות. לאחר מכן, הם נשטפים ומייבשים על הגגות. לאחר מכן לוקחים אותם ומגלגלים אותם. למשטחים, ונשלחים מהן ליצרני הפלסטיק 60,000 מוצרים ממוחזרים".

כל מיני פריטי פלסטיק, מצ'איכוסות לחתיכות של טלפונים ישנים, עברו מיון ועיבוד על ידי תושבי דראווי.

תעשיות אחרות בקנה מידה קטן בדהרווי

אני וחבר שלי ממש התרגשנו ברגע שהגענו לסדנת הדפסת בלוק. הם ייצרו בדים איכותיים לייצוא - ובשל ביקוש עצום, אפשר היה לקנות אותם!

סלמאן קרא ל"איש הבוס". "הוא לא נראה כמו הבוס אבל הוא כן," הוא התייחס לגבר הלבוש ללא חזה, שהחל לפרוס לפנינו מגוון בדים יפים. בניגוד לבעלי חנויות הודים רבים, הוא ידע לא לשלוף יותר מדי חלקים, מה שיכריע ויבלבל אותנו. הוא גם השאיר אותנו לבד להחליט מה אנחנו רוצים.

הסיור התקדם דרך תעשיות אחרות בקנה מידה קטן. תופי פח משומשים עברו חידוש וצביעה מחדש, עור עבר עיבוד, כלים טופחו על גלגלי חרס, חימר קטןג'ֶזהיו בעיצוב, ופפאדסהיו מתגלגלים (בפעם הבאה שאתה סועד במסעדה במומבאי, סביר להניח שהאַבָּאאתה אוכל היה נעשה בדהרווי).

אמנם אסור לצלם בסיור בדרווי, אבל מדי פעם סלמן נתן לנו את ההזדמנות לצלם. "האמנים כן מעריכים את ההכרה בעבודתם. זה גורם להם להתגאות בכך שזרים באים ומתעניינים במה שהם עושים, ואפילו קונים את מה שהם מייצרים".

חינוך בדהרווי

בזמן שהסתכלתי עלג'ֶז, קבוצה מצחקקת של בנות קטנות ניגשה להגיד שלום ולדבר איתנו. "אני רוצה לחקור את העולם איתך", הכריז אחד. היא בטח הייתה רק בת שש או שבע, אבל היא כבר חלמה בגדול. וגם, מדבר שוטף באנגלית.

שאלתי את סלמאן על חינוך בדהרווי. "כ-80% מהילדים הולכים עכשיו לבית הספר. הורים מכירים בחשיבות החינוך ולימוד האנגלית". אחר כך הוא סידר לי עוד מספרים. "בדראווי יש 60 בתי ספר עירוניים, ארבעה בתי ספר תיכוניים ו-13 בתי ספר פרטיים".

יש גם אחדות גדולה בשכונת העוני. "28 מקדשים, 11 מסגדים, שש כנסיות ו-24 מרכזי חינוך איסלאמי", הודיע ​​לי סלמאן. "רוב התעשיות הן עצמאיות, אבל הן גם תומכות זו בזו. למשל, הקדרים משתמשים בשאריות בד מתעשיות הטקסטיל כדלק לכבשנים שלהם".

רוח הקהילה המדהימה של דראווי

אין ספק שתחושת הקהילה הייחודית היא שעוזרת להפוך את דראווי למקום עליז. סלמאן לקח אותנו דרך הנתיבים הצרים של חלק מגורים אחד בשכונת העוני -- נתיבים כל כך צרים שנאבקתי ללכת כמו שצריך ונאלצתי להתכופף כדי להימנע מפגיעה בראשי. בכל מקום היו חוטים חשופים. אבל, זה היה נקי, ותופים ענקיים של מי שתייה טריים עמדו בכניסה לבתים של אנשים. קבוצות של עקרות בית ישבו ופטפטו זו לזו, בזמן שילדיהן שיחקו. "לשכונת העוני יש אפילו כוח של 24 שעות", אמר סלמאן. "הממשלה טיפלה בזה".

אבל מה עם המאפיה של שכונת העוני הידועה לשמצה? סלאם צחק. "זה כבר לא באמת קיים. הם הפכו לפוליטיקאים אז מה שהם עושים הוא חוקי עכשיו".

מסקנה והפקת לקחים

מוקדם מדי נגמרו השעתיים של הסיור. "אני מקווה שזה שינה את המחשבות שלך על דראווי?" שאל סלמאן.

ללא ספק, זו הייתה חוויה מדהימה, מאירת עיניים וחיובית. כל אחד צריך לצאת לסיור בדרווי ולחוות אותו בעצמו. לדעתי, כל מי שנרתע לעשות זאת בגלל שהוא מודאג מ"תיירות עוני" צריך לבחון את האגו ואת תחושת העליונות הכוזבת שלו. האנשים בדהאראווי לא מתביישים באיך שהם חיים, וגם לא אומללים. הם ידידותיים, מסבירי פנים ומכובדים.

תחשוב על זה ככה. לרובנו אין את העושר להרשות לעצמנו מטוס פרטי ולעתים קרובות אנו נוסעים בתחבורה ציבורית. האם אנחנו עצובים כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מטוס פרטי? לא. עצוב כי אין לנו לימוזינה עם נהג? עצוב כי אנחנו לא גרים באחוזה עם 12 חדרי שינה? לא. זה פשוט לא חלק מהקיום שלנו, מרמת החיים שלנו. למעשה, אנחנו אפילו לא יודעים מה אנחנו מפספסים. כמו כן, תושבי דראווי אינם חשים בדיכאון כי אין להם אותה רמת חיים כמונו. הם עסוקים מדי בלהפיק את המרב ממה שיש להם, לא להתעכב על מה שאין להם. ואם שמים בצד את הרעיונות של כסף ועושר חומרי, הם למעשה עשירים יותר ממה שאנחנו, כי יש כל כך הרבה אהבה ותמיכה בקרב הקהילה שלהם, שהם לעולם לא צריכים להרגיש מבודדים, עצובים או בודדים. למען האמת, קינאתי בהם על זה.

סלמאן שוחח איתנו עוד קצת לפני שעזב. "החלום שלי הוא להחזיק אודי אבל אני יודע לא לסמוך על זה כדי לשמח אותי. הבוס שלי, בעל חברת הטיולים, אמר לי שארצה משהו אחר רק לאחר זמן מה".

האין זו האמת! אכן יש שיעורי חיים חשובים שניתן ללמוד מביקור בדראווי.