12 כללי נימוס הודי אל תעשה

להודו יש מערכת משלה של מנהגים תרבותיים ודתיים שמבקרים צריכים להכיר לפני הביקור. באופן כללי, מומלץ מאוד לקחת את הזמן כדי ללמוד את העשה ואל תעשה של יעד מסוים. מנורמות חברתיות ועד לסעודה, מחוות וביגוד מתאים, יש כמה כללים חשובים שכדאי לזכור כאשר חוקרים את רוב המקומות החדשים. עם זאת, למרבה המזל, ההודים סלחנים מאוד כלפי זרים שלא תמיד מודעים לתרבות ולנימוס ההודיים. עם זאת, כדי לעזור לך להימנע מטעויות מביכות, הנה כמה דברים שאסור לעשות בהודו.

1. אל תלבש בגדים צמודים או חושפניים

ההודים מאמצים סטנדרט שמרני מאוד של לבוש, במיוחד באזורים כפריים. תקני לבוש מערביים, כולל ג'ינס לנשים, נפוצים כיום בערים הגדולות. עם זאת, כדי להיות הגון, אתה צריך לשמור על הרגליים מכוסות. לעתים רחוקות תראה גבר הודי לבוש היטב לובש מכנסיים קצרים או אישה הודית לובשת חצאית מעל הקרסוליים (אם כיהחופים של גואהוסטודנטים במכללה הם חריגים נפוצים!). בטח, אתה יכול לעשות את זה, וסביר להניח שאף אחד לא יגיד כלום. אבל הרושם הראשוני נחשב! יש תפיסה נפוצה בהודו שנשים זרות הן מופקרות, ולבישת בגדים לא הולמים מנציחה זאת. תקבל יותר כבוד על ידי לבוש שמרני. כיסוי הרגליים והכתפיים (ואפילו הראש) חשוב במיוחד בעת ביקור במקדשים בהודו. כמו כן, הימנעו מלבישת חולצות סטרפלס בכל מקום. אם אתה כן לובש חלק עליון של רצועת ספגטי, לבש מעליו צעיף או צעיף כדי להיות צנוע.

2. אל תנעל את הנעליים שלך בפנים

זה נימוסים טובים לחלוץ נעליים לפני שנכנסים לבית של מישהו, וזה תנאי מוקדם לפני הכניסה למקדש או למסגד. אינדיאנים ינעלו לעתים קרובות נעליים בתוך בתיהם, כמו למשל כשהולכים לשירותים. עם זאת, נעליים אלה נשמרות לשימוש ביתי ולעולם לא נלבשו בחוץ. לפעמים גם מסירים נעליים לפני הכניסה לחנות. אם אתם רואים נעליים בכניסה, כדאי להוריד גם את שלכם.

3. אל תפנה רגליים או אצבעות אל אנשים

כפות רגליים נחשבות לטמאות, ולכן, חשוב להימנע מלהפנות את הרגליים אל אנשים או לגעת באנשים או בחפצים (במיוחד בספרים) עם הרגליים או הנעליים. אם עשית זאת בטעות, עליך להתנצל מיד. כמו כן, שימו לב שההודים לעתים קרובות נוגעים בראשם או בעיניים שלהם כמראה של התנצלות. מצד שני, זה סימן של כבוד להתכופף ולגעת ברגליו של אדם מבוגר בהודו.

הצבעה עם האצבע היא גם גסה בהודו. אם אתה צריך להצביע על משהו או מישהו, עדיף לעשות זאת עם כל היד או האגודל.

4. אל תאכלו אוכל ואל תעבירו חפצים ביד שמאל

יד שמאלנחשב לטמא בהודו, מכיוון שהוא משמש לביצוע עניינים הקשורים ללכת לשירותים. לכן, יש להימנע ממגע של יד שמאל עם מזון או כל חפץ שאתה מעביר לאנשים.

5. אל תיעלב משאלות חודרניות

ההודים הם אנשים סקרנים באמת, והתרבות שלהם היא כזו שבה אנשים עושים הכל חוץ מלהתעסק בעניינים שלהם, לעתים קרובות בגלל חוסר פרטיות בהודו וההרגל להציב אנשים בהיררכיה החברתית. כתוצאה מכך, אל תתפלאו או תיעלב אם מישהו ישאל אתכם כמה אתם מרוויחים למחייתכם ועוד שלל שאלות אינטימיות, הכל בפגישה הראשונה. מה שכן, כדאי שתרגיש חופשי לשאול שאלות מסוג זה בתמורה. במקום להיעלב, האנשים שאתה משוחח איתם ישמחו שהתעניינת בהם כל כך! מי יודע איזה מידע מרתק תלמד גם? כמובן שאם לא מתחשק לך להגיד את האמת לשאלות, זה מקובל בהחלט לתת תשובה מעורפלת או אפילו לשקר.

6. אל תהיו מנומסים תמיד

השימוש ב"בבקשה" ו"תודה" חיוני לנימוס טוב בתרבות המערבית. עם זאת, בהודו, הם עלולים ליצור רשמיות מיותרת, ולמרבה ההפתעה, יכולים אפילו להעליב! אמנם זה בסדר להודות למישהו שסיפק לך שירות, כמו מוכר בחנות או מלצר, אבל יש להימנע מלהרבות תודה על חברים או משפחה. בהודו, אנשים רואים בעשיית דברים עבור אלה שהם קרובים אליהם כמרומזים במערכת היחסים. אם תודו להם, הם עלולים לראות בכך פגיעה באינטימיות ויצירת ריחוק שלא אמור להתקיים.

במקום לומר תודה, עדיף להראות את הערכתך בדרכים אחרות. לדוגמה, אם אתה מוזמן לביתו של מישהו לארוחת ערב, אל תגיד, "תודה רבה על שהגעת אליי ובישלת עבורי." במקום זאת, אמור, "מאוד נהניתי מהאוכל ולבלות איתך." תבחין גם ש"בבקשה" משמש לעתים רחוקות בהודו, במיוחד בין חברים ובני משפחה. בהינדי, ישנן שלוש רמות של צורניות - אינטימית, מוכרת ומנומסת - בהתאם לצורה שהפועל לובש. יש מילה ל"בבקשה" בהינדית (קריפיה), אבל הוא משמש לעתים רחוקות ומרמז לעשות טובה, שוב יצירת רמה מוגזמת של רשמיות.

דבר נוסף שכדאי לזכור הוא שניתן לראות בנימוס כסימן לחולשה בהודו, במיוחד אםמישהו מנסה להונות או לנצל אותך. רק לעתים רחוקות די ב"לא, תודה" עניו כדי להרתיע צרכנים ורוכלי רחוב. במקום זאת, יש צורך להיות יותר נוקשה ותקיף.

7. אל תדחה על הסף הזמנה או בקשה

אמנם יש צורך להיות אסרטיבי ולהגיד "לא" במצבים מסוימים בהודו, אך פעולה זו כדי לדחות הזמנה או בקשה יכולה להיחשב כחסרת כבוד. הסיבה לכך היא שחשוב להימנע מלגרום לאדם להיראות או להרגיש רע. זה שונה מהתפיסה המערבית, שבה להגיד לא זה פשוט להיות מראש ולא לתת ציפייה כוזבת למחויבות. במקום לומר "לא" או "אני לא יכול" ישירות, אמצו את הדרך ההודית להשיב על ידי מתן תשובות מתחמקות כמו "אני אנסה", "אולי", "ייתכן שזה אפשרי" או "אני אנסה". לראות מה אני יכול לעשות."

8. אל תצפה מאנשים לדייק

יש זמן, ויש "זמן סטנדרטי אינדיאני" או "זמן מתיחה אינדיאני". במערב, זה נחשב גס לאחור, וכל דבר יותר מ-10 דקות מצריך שיחת טלפון. בהודו, מושג הזמן גמיש. לא סביר שאנשים יופיעו כשהם אומרים שהם יגיעו, שכן 10 דקות יכולות להיות חצי שעה, חצי שעה יכולה להיות שעה, ושעה יכולה להיות ללא הגבלת זמן!

9. אל תצפה שאנשים יכבדו את המרחב האישי שלך

צפיפות ומחסור במשאבים מובילים לדחיפות ודחיפות רבות בהודו! אם יש קו, אנשים בהחלט ינסו לקפוץ עליו. כדי למנוע את זה, אלה שנמצאים בתור בדרך כלל יעמדו כל כך קרוב זה לזה שהם נוגעים. זה יכול להרגיש מטריד בהתחלה, אבל זה הכרחי כדי למנוע מאנשים לחתוך.

10. אל תפגין חיבה בפומבי

יש בדיחה שזה בסדר "להשתין בפומבי אבל לא להתנשק בפומבי" בהודו. למרבה הצער, יש בזה אמת! אמנם אתה לא חושב על להחזיק את היד של בן הזוג שלך בפומבי או אפילו לחבק או לנשק אותו, אבל זה לא מתאים בהודו. החברה ההודית היא שמרנית, במיוחד הדור המבוגר. מעשים אישיים כאלה קשורים למין ויכולים להיחשב מגונים בפומבי. "שיטור מוסרי" אכן מתרחש. אמנם זה לא סביר שכזר, תיעצר, אבל עדיף לשמור על תנועות חיבה פרטיות.

11. אל תתעלם משפת הגוף שלך

באופן מסורתי, נשים לא נוגעות בגברים בהודו כשהן נפגשות ומברכות אותן. לחיצת יד, שהיא מחווה מערבית סטנדרטית, יכולה להתפרש בצורה לא נכונה כמשהו אינטימי יותר בהודו אם מגיעה מאישה. אותו דבר לגבי נגיעה של גבר, אפילו רק לזמן קצר בזרוע, תוך כדי דיבור אליו. בעוד שאנשי עסקים הודים רבים רגילים ללחוץ ידיים לנשים בימינו, מתן "נמסטה" עם שתי כפות הידיים יחד הוא לרוב אלטרנטיבה טובה יותר.

12. אל תשפטו את כל המדינה

לבסוף, חשוב לזכור שהודו היא מדינה מגוונת מאוד וארץ של ניגודים קיצוניים. כל מדינה היא ייחודית ויש לה תרבות ונורמות תרבותיות משלה. מה שאולי נכון איפשהו בהודו לא יכול להיות המקרה במקומות אחרים. יש כל מיני אנשים ודרכי התנהגות שונות בהודו. לפיכך, כדאי להיזהר לא להסיק מסקנות גורפות על כל המדינה על סמך ניסיון מוגבל.